יום שלישי, 29 בדצמבר 2009

פרשת מקץ

ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם
חולם חלומות מפחידים וליבו הולם
מן היאור עולות שבע פרות שמנות
ואותן בולעות ללא הכר שבע פרות רזות


ואותו דבר קורה לשבע שיבולים שמנות
הצומחות בשפע ונבלעות בתוך שבע רזות
והחלומות האלה חוזרים שוב פעמים
ופרעה רוגז וכועס ומקבל פיק ברכיים


את כל החרטומים והמכשפים הוא שאל
וכל אחד פתר לו פתרון מבולבל
זה אומר לו: " שבע בנות יוולדו לך"
וזה אומר: "שבע ערים ילקחו ממך"


ופרעה שגם חלם את פתרון החלום
אומר לכל מכשף: "אתה מפוטר לך לשלום"
משתולל הוא וכועס וצועק על השרים
עד שלפתע פתאום נזכר שר המשקים


בכלא בו ישב בעבר ישב  גם נער עברי
היה עבד לשר הטבחים פוטיפר המצרי
והנער פתר שני חלומות לו ולשר האופים
והחלומות התגשמו תוך ימים ספורים




את שר האופים תלו על עץ
ואותו החזירו לתפקיד במהירות החץ
אולי נער זה יפתור את החלומות
ופרעה ירגע וימשיך לישון טוב בלילות


כך יוסף הובל מהכלא אל פרעה
גילחוהו הרחיצוהו והלבישו אותו
כי לא יאה לעמוד בפני המלך
לא מגולח ולבוש כמי שאין לו ערך


ויאמר פרעה ליוסף הנער :
"שמעתי שאתה חריף וחד כתער
אתה שומע חלום ואתו פותר
נשמע אם לחלומותי תמצא הסדר"


ויסף ענה לפרעה בטון נעים :
"את הפתרונות יודע ה' אלוקים"
ופרעה מספר על פרות ושיבולים שמנות
ואיך בולעות ומחסלות אותן הרזות


במהירות עונה לו יוסף בשקט וברוגע:
"שבע הפרות והשיבולים השמנות הן שנות שובע
ושבע הפרות והשיבולים הן שנות רעב
אחרי השובע יבואו שנות רעב שאותן לא תאהב"




"הדרך הטובה", אומר יוסף, "לפתור הבעייה
למצוא אדם נבון חכם ובעל תושייה
שיצבור בשנות השובע והשפע
את כל החיטה והשעורה חבל על כל רגע


וכך יוכן אוכל לעולם שירעב
ואתה פרעה תתעשר ממזרח עד מערב"
מצאו חן דברי יוסף בעייני פרעה
הכריז: "היש איש נבון וחכם כמותו?"


ויוסף נהיה משנה למלך וכל יכול
רק כסא פרעה ממנו היה יותר גדול
"וממני", אומר פרעה "לא תזוז ותלך
ותשתמש ברכוש המלך ויקרא לו אברך"


ויקרא פרעה ליוסף צפנת פענח
וכל המצרים קראו: "הוא יפה כפתור ופרח !"
וטבעת של זהב הושמה על אצבעו
וילבש בגדי שש ורכב במרכבת פרעה


אסנת היתה ביתה של דינה
אשר הועברה למצרים בהיותה קטנה
קמע היה לה בצואר עשוי מזהב
שהיא בת דינה בת יעקב עליו נכתב




ויוסף בחר לו לאישה את אסנת
אשר אימץ לו פוטיפרע הכהן לבת
וליוסף נולדו שני בנים לפני הרעב
מנשה ואפרים שאותם מאד אהב


יוסף היה למושל בהיותו בן שלושים
ואז התחילו שנות השובע להדהים
החיטה השעורה והכוסמת היו בשפע כחול
ויוסף קנה וצבר אותם במחסנים ממש בזול


לאחר שבע שנות שובע הרעב החל להגיע
והעם המצרי החל להרגיש רעב מזויע
ויצעק העם אל פרעה: "תן לנו לחם וחיטה"
אמר פרעה: "לכו ליוסף יש לו לחם לפי שיטה"


ויפתח יוסף את כל המחסנים
והתחיל להשביע את כל המצרים
רק דרש מהם דבר קטן ופעוט
שימולו ויהיו גרים זה ממש פשוט


יעקב ובניו גם הם מהרעב סבלו
ויאמר להם יעקב: "הביאו לחם אל תתעצלו !"
וכך הלכו עשרת האחים למצרים לשבור
ובנימין נשאר אצל אביהם שרצה אותו לשמור




הגיעו למצרים ועברו דרך עשרה שערים
כדי שלא ימשכו עניהם של מקנאים
ויוסף ישר הכיר את אחיו מגדול ועד קטן
הם לא הכירוהו כי גדל בשנים וגידל זקן


"מרגלים אתם !" האשים יוסף את האחים,
"לכן עברתם למצרים דרך עשרה שערים"
ויאמרו לו: "אתה טועה באנו לקנות מזון
ואתה שותל בנו אשמה ללא כל עוון"


"שנים עשר אחים היינו עם אבינו נשאר הקטן
אחד איננו איתנו הוא פשוט נעלם
ולכן תביאו אלי את אחיכם הקטן !" יוסף פסק
הכניסם לכלא וגם את שמעון להמתנה זרק


שלושה ימים ישבו בכלא תשעת האחים
אח"כ הוצאו מושפלים כואבים וכועסים
והחלו להבין כי צרה זו באה עליהם
אולי בגלל שזרקו לבור ומכרו את אחיהם


כאשר חזרו האחים עם תבואה שקנו
בתוך שקיהם מונח הכסף בו שילמו
הם נדהמו מהמצב וסיפרו הכל לאביהם
והוא זעק: "יוסף איננו, שמעון בכלא, מה קורה לכם ?"




"ועכשיו את בנימין בני הקטן תקחו
 ואותי אבל שאולה תתקעו ?"
 ויאמר יעקב: "לא ירד בני עמכם !
 ד' אלוקים ישפוט ביני ובינכם !"


הזמן עובר והימים חולפים
ושוב מחסור במזון כולם רעבים
אומר יעקב: "הביאו אוכל ממצרים! "
"לא יכולים" עונים האחים עם דמעות בעיינים


"בנימין צריך לבוא עימנו למושל האכזר"
וראובן מכריז : "את בני תמית אם לא יוחזר"
ויהודה מתערב ואומר :"אחטא לך כל חיי
בנימין יוחזר בעזרת תפילותיך וא-ל שדי"


יעקב השתכנע ושלח למושל מגדנות ומטעמים
וכמובן ביקש להחזיר את הכסף שנמצא בשקים
הרימו ראש ובואו אל האיש המתנכל לכם
ואני אתפלל והקב"ה יהיה בעזרכם


יוסף רואה ששבו האחים עם בנימין
ציוה לערוך ארוחה טובה עם חמין
והושיב את האחים לפי גודל הגיל
וזאת ע"י גביע כסף שנחש וקבע בצליל




האחים נדהמו ולא ידעו מה קורה
והחזירו את הכסף שניתן להם ע"י הממונה
יוסף סרב לקבל והסתכל על אחיו היקר
פנה לחדרו ובכה והזיל דמעות בכר


וכאשר גמרו לאכול ועמדו ללכת לביתם
יוסף פקד למשרתו שישים גביע כסף בשקו של הקטן
וכן החזיר להם שוב את כספם ששילמו
כי רצה לבלבלם ולהביכם על החטא שחטאו


לאחר שהאחים  עזבו את מצרים
רדף אחריהם משרת יוסף עם זעם בעיניים :
"מדוע שילמתם רעה תחת טובה
וגנבתם את גביע אדוני בכזו תאווה ?"


"לא נכון ולא יתכן !" אמרו האחים
"הרי כסף החזרנו שהיה לנו בשקים !
האיש שגנב את הגביע חייב מיתה
ואנו נהיה עבדים ליוסף ללא תגובה"


"לא !" אמר השליח בכעס ובחימה
"רק מי שלקח הגביע יהיה עבד במהרה"
והחל לחפש בשקים החל מהגדול
ומצא הגביע בשקו של בנימין שזעק: "לא" !!! בקול




האחים קרעו בגדיהם כמו בזמן אבל
וזעקו: "איזה אסון ! כמו חנוקים אנו בחבל"
וכולם יחד פנו לחזור למצרים
כדי שלא יקרה לבני רחל אסון פעמיים


ויוסף מחכה להם ומצפה
איזו תגובה יגיבו על המקרה
האם אכפת להם על בן של רחל
או גם אותו יזרקו ויפקירו לעזאזל


יהודה אמר: "נהיה לך כולנו עבדים"
ויאמר יוסף: "לא אתם לא אשמים"
ויהודה ממש מכעס מתפוצץ
וכך מסתיימת פרשת מקץ


אין תגובות:

פרסום תגובה