יום חמישי, 9 בדצמבר 2010

פרשת ויגש

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני, לא!
לא תיקח את בנימין למרות שאתה כפרעה1
אתה שאלת אותנו כל מיני שאלות ופרטים
על אבינו הזקן החי הוא, ועל האחים

ספרנו לך הכל בפירוט ובאמת
שאבינו קשור לבנו הקטן ואחיו מת
ולמרות אי רצונו לשלוח את בנו הקטן
הצלחנו לשכנעו והבאנו אותו לכאן

ואם יקרה ששני בני רחל יפגעו
ירד אבינו ביגון שאולה וחייו יסתיימו
ולכן קח אותו במקום בנימין הקטן
אני ערבתי עבורו ואני חזק שרירי ואיתן

ולא יכול יוסף להתאפק ולהמשיך ולשחק
את המושל הכל יכול שאת האחים שיתק
ויסלק מהחדר כל איש מעליו
ואחר כך פרץ בבכי ופנה אל אחיו

אני יוסף אחיכם העוד אבי חי
האחים נבהלו וצעקו לאל שדי
והמשיך יוסף ואמר האח שמכרתם למצרים
אל תפחדו ותעצבו הכל היה יד האלוקים

הכל נעשה בהשגחת בורא עולם
ששלחני למצרים לפרנס את העולם
והנה אני המהול המושל בכל מצרים
מזמין את אבי ואתכם לגור ותקבלו כפליים

כי זה עוד חמש שנים לרעב
והאוכל יעלה לכם בהון כסף וזהב
ובבואכם לכאן תחיו על חשבוני
הנה עינכם רואות וגם בנימין אחי

יוסף חיבק ונישק את כל האחים
בכה ואראה להם שאין הוא מהנוקמים
וחזר ואמר עלו אל יעקב אביכם
וחזרו עם העגלות שנתתי לכם

לכל האחים נתן חליפות שמלות
ולבנימין נתן פי חמש כדי לנסות
האם אפליה זו מרגיזה את האחים
כמו שבזמנו יעקב נתן לו כתונת פסים

לאביו יעקב שלח יוסף מטוב מצרים
ולאחיו אמר אל תרגזו בדרך הכל משמים
מתוסכלים ומבולבלים האחים הגיעו לאביהם
ויאמרו יוסף חי ויעקב לא האמין להם

רק כאשר ראה את העגלות טעונות סחורה
נזכר שהוא ויוסף למדו פרשת עגלה ערופה
ויאמר ישראל רב, עוד יוסף חי
אלך ואראנו לפני שלא יהיה עוד פנאי

ויסע ישראל ויבא לבאר שבע ויזבח זבחים
אל תירא רד למצרים אומר לו אלוקים
לגוי גדול אשימך במצרים הגדולה
ואני ויוסף נשגיח עליך ועל משפחתך

לקח יעקב את כל משפחתו ורכושו
וירדו למצרים להיפגש עם יוסף ולחיות עימו
למצרים ירדו שישים ושש כל נפש יעקב
הפירוט: בני לאה שלושים ושלוש היו הרוב

בני זלפה שש עשרה ובני בלהה שבעה
בני רחל ארבע עשרה סך הכל שישים וחמישה
נוסיף עוד יוכבד שנולדה בין החומות
ויוסף ואשתו ושני בניו נכללו גם בין השמות

לפי החשבון הסופי כל משפחת יעקב שבעים
והלכו לגור בארץ גושן רחוק מהמצרים
ואת יהודה שלח יעקב להקים בית מדרש
כדי שישב וילמד תורה בהתמדה ממש

יוסף לקראת אביו יעקב לגושן עלה
ועל צווארו בכה יעקב ואמר קריאת שמע
ויאמר יוסף לאחיו אמרו לפרעה שאתם רועים
כדי שלא ייקחם לצבא למנותיכם לקצינים

אמרו שרצונכם לשבת בארץ גושן לרעות הצאן
תועבת מצרים להתפרנס מצאן, שלהם הוא אדון
את הצאן והכבשים המצרים עובדים ומעריצים
הפכו אותם לאלוהיהם ולהם הם משתחווים

פרעה שמח לשמוע שליוסף יש משפחה
זה מוסיף כבוד שיש ייחוס לשם ולממלכה
חמישה מאחיו הביא והציג יוסף לפרעה
מהחלשים כדי שלא יגייסם לצבאו

יעקב נפגש עם פרעה וברכו בברכה
שמי היאור יעלו לקראתו וישקו האדמה
ויאמר לו ששנות חייו מאה ושלושים שנה
חיים קשים צרות ורעות היו במלוא המנה

הרעב המשיך להכות בצורה קשה
למצרים נגמרו הכסף והצאן תוך שנה
נהיה ליוסף ולפרעה עבדים, הם זעקו
העיקר שנקבל אוכל ומשפחתנו לא ירעבו

יוסף רכש את אדמת מצרים כמשכון
כדי שיהיה למצרים ולמשפחותיהם מזון
ולאורכה ולרוחבה של מצרים פיזר את התושבים
כדי שיהיו כמו משפחתו גרים וזרים

למצרים נתן עצה מבורכת ויעילה
שיהיו אריסים לפרעה וישלמו אחוזים ועמלה
החייתנו התלהבו המצרים בששון ובשמחה
רק מהכהנים יוסף לא לקח האדמה

ובני ישראל ישבו בארץ גושן לבדם
ויפרו וירבו מאד וגידלו בשקט את צאנם
ולאט לאט התאקלמו והרגישו כתושבי מצרים ממש
ובקטע זה מסתיימת פרשת ויגש

אין תגובות:

פרסום תגובה