יום חמישי, 28 בינואר 2010

פרשת בשלח

ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם
דרך ארץ פלשתים אלקים לא נפגם
כי אמר אלוקים עלולים העם להיבהל
וישובו מצרימה שאין מכירים עדיין את האל                                                                        
לכן אלוקים סובבם דרך ים סוף מדבר
וחמושים עלו כלומר חמישית יצאו ומתו כל השאר
זה קרה בימי מכת חושך והאפלה
ה' חיסל אותם מבלי שהמצרים ירגישו במפלה
יוסף השביע את ישראל שייקחו את עצמותיו
משה זכר וטיפל בזה במו ידיו
סרח בת אשר גילתה למשה היכן העצמות
משה הלך לייאור וקרא ליוסף לצאת ולהתגלות

עם ישראל הלך קדימה ואחורה לפי החרות                       
כדי להטעות את פרעה שיחשוב שהם בבעיות
וכאשר פרעה החל להתאושש מצאת ישראל אמר:
מבולבלים הם במדבר, אין להם גואל

כשפרעה חשב שסגר להם המדבר
החליט לרדוף אחריהם ולשעבדם כבעבר
וייקח עימו שש מאות פרשים על סוסים
בהמות אלו נשארו מהמכות שהוכנסו לבתים
ה' חיזק את לב פרעה לרדוף אחריהם
ולאט לאט הם התקרבו לישראל שזעקו לאלוקיהם
וישראל באו בטענות למשה ואהרון ויצעקו
הלקחת אותנו כדי למות? הם בכו
הרי אמרנו לך משה, עזוב אותנו במנוחה
ברצוננו לחזור למצרים ולהמשיך בעבודה

אל תראו, אמר משה לעם הלחוץ
ה' יילחם לכם בעבורכם ואתם תהיו בחוץ                                         
ויאמר ה' למשה למה אתה צועק
דבר לבני ישראל שיסעו הזמן דוחק
והאמונה חזרה לישראל והחלו לצעוד בששון
הגיעו לים סוף הראשון שקפץ היה נחשון
משה הרים את מטהו והכה בים
המים נהפכו לשני עמודים מימינם ומשמאלם
ומלאך אלוקים נוסע בענן מלפניהם ומאחוריהם
והעננים מגנים על ישראל מפני אויביהם.

המצרים אחוזי היסטריה מבוכה ובלבול
נכנסו לתוך הים כעיוורים בלי מחשבה ושיקול
ה' הסיר את הגלגלים והאופנים מהמרכבות
המצרים החלו לטבוע ולשקוע ויצעקו בקולי קולות

וירא ישראל את המצרים, בשפת הים מתים
התחיל להעריך את ידו הגדולה של האלוקים
ויראו העם ויאמינו בה' ובמשה עבדו
ויאמרו אין כה' אלוקים השומר ומציל את עמו

משה ובני ישראל החלו לשיר שירה
אז ישיר נרמז לתחיית המתים מן התורה
ויאמרו לאמור: נשירה לה' שהשמיד סוס ורוכבו
נזמר לה' על הישועה שהביא עלינו בגאוותו

זה ה' שהוא הא-ל שלנו ואותו נשבח
כוחו וגבורתו השמידו מרכבות פרעה ואותנו שימח
מ"זה אלי ואנווהו", אנחנו לומדים ומקיימים
שמצוות צריך לפאר ולשבח ולהיות עמהם גאים

אמר אויב ארדוף אשיג להשמיד את ישראל
הקב"ה הרימם והורידם וככדור אותם גלגל
הם צללו כעופרת, אלו היו החוטאים הקלים
אחדים נדמו וטבעו כאבן ואלו הבינוניים
אחרים נאכלו כקש העולה ויורד במים
והם היו הרשעים שהתאכזרו כלפי היהודים במצרים
מי כמוך באלים ה', מי כמוך באלים
שרו ושבחו משה וישראל את האלוקים

"תבאמו ותטעמו בהר נחלתך", אמר משה
נתנבא כי יישאר במדבר ולארץ לא יעלה
כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים
הים נרגע ונהיה שלו, הכל נדם

ובכדי שעם ישראל יהיה בטוח בטביעת המצרים
פלט ים סוף את גופותיהם המתים
ועמהם נערמו בחוף זהב וכסף ויהלומים
והשלל היה יותר מכל מה שהיו חולמים

גם מרים הנביאה יצאה לשיר ולרקוד
ואחריה יצאו כל הנשים לשמוח עוד ועוד
ותען להם מרים: שירו לה' ללא סוף
ראינו את גדולתו, שבחו ועוצמתו על החוף

קריעת ים סוף הייתה בשביעי של פסח
ביום הרביעי נודע שישראל נעלמו ופרעה במתח
לקח להם שלושה ימים לרדוף אחריהם
והגיע ביום השביעי להכותם בגביהם

ובאותו שביעי נכנס לים סוף להשמידם
וביום השביעי בלילה, טבעו הוא וחיילו בים
ביום זה חוגגים ישראל בשירה ובזמרה
לכן שבת פרשת בשלח, נקראת שבת שירה

ישראל במדבר שור, ואין מים שלושה ימים
באו למרה ומצאו מים מרים וגרועים
וילונו העם למשה ואמרו כולנו מצמא מתים
משה השליך עץ למים ונמתקו, מי השתייה כשרים

חוסר המים במרה שהיו מרים ותפלים
אחד מעשרה ניסיונות שה' ניסה את היהודים
אומר ה' לישראל, אם תשמרו המצוות והחוקים
המחלות ששמתי במצרים ארפא, שאני מלך הרופאים.

עם ישראל המשיכו ללכת והגיעו לאילימה צמאים
מצאו שתים-עשרה עיינות מים ושבעים תמרים
המדרש אומר שזה לכבוד שנים עשר השבטים
ונגד אלו שמדריכים ומלווים אותם, שבעים הזקנים

ובכל זאת התלוננו כל עדת ישראל למשה
אין לנו לחם לאכול, למות במדבר הזה
במצרים אכלנו וזללנו מסיר הבשר השמן
ויאמר ה' למשה, אכין לחם לכולם, מטף ועד זקן
הם יקבלו לחם מן השמים כל בוקר
וילקטו רק מידה אחת של עומר
המרבה והממעיט ייקחו על פי המידה
ויראו כולם כי ה' שומר על המילה
במן היו כל הטעמים, מתוק, חמוץ ומר
והאוכל יחשוב שמאכלו תפוח, סטייק או תמר
אבל העם לא הסתפק בלחם המן שירד
וביקש לאכול בשר, שיינתן לכל העם מיד

וכך קרה שבבוקר ירד טל של מן
ובערב הגיעו ציפורי שלו, שפודי סטייק מוכן ומזומן
העם הצטוו לקחת מן לפי צו האלוקים
ומי שלא שמע, מזונו הסריח והתמלא בתולעים

רק ביום השישי לכבוד קדושת השבת
הוכפלה המנה כי בשבת המן לא נחת
ובכל זאת היו אנשים וערב רב שחטאו 

ויצאו לאגור מן בשבת, וכלום לא מצאו
 

מאיסוף המן חז"ל על שבת לומדים
שאין לצאת אלפיים אמה ללא עירובי תחומין
ואין לשאת חפצים ד' אמות ברשות הרבים
שבת - זה יום מנוחה ולא יום עסקים

משה ביקש מאהרון לשים את המן בצנצנת
שהוכנס לארון הקודש ויהיה לדורות למשמרת
את המן אכלו ישראל ארבעים שנה
ומידתו הייתה עומר, שזו עשירית האיפה

ישראל המשיכו ללכת לכיוון רפידים
ושוב אין שם מים והעם ממש צמאים
ה' אמר למשה, קח זקנים ובסלע הכה
שיצאו מים בכמויות לרוות את העם הצמא

ויבוא עמלק להילחם ברפדים
אמר משה ליהושע: בחר לך מספר לוחמים
ואני אשב על ההר עם אהרון וחור
ונעזור לך להילחם ומעמלק על תגור

כאשר ארים את ידיי למעלה ה' עוזר
וכשהידים ירדו למטה עמלק גובר
וכך ישבו חור ואהרון מצידי משה
והחזיקו ידיו למעלה ויהושע את עמלק מכה

האם ידיו של משה עושות מלחמה וניצחון
אלא כאשר מתפללים למעלה לבורא העליון
שהוא כל יכול ובו אנחנו מאמינים
ואז כל מלחמה ומחלה מאיתנו נעלמים

ויאמר ה' למשה לזכור את עמלק ועמו
ולא לתת קיום לו ולזרעו וימחה שמו
וייעש מזבח ואמר מלחמה לה' מדור דור
ומסתיימת פרשת בשלח המתארת צאת ישראל לדרור


אין תגובות:

פרסום תגובה