יום שני, 17 במאי 2010

פרשת נשא


וידבר ה' אל משה נשא את ראש בני גרשום
בהמשך לבני קהת שתוארו בקטע האחרון
בני גרשון עבודתם במשכן לשאת היריעות והמסכים
קלעי החצר אוהל מועד מכסהו  והמיתרים


בני מררי עבודתם הייתה לשאת את הקרשים
כל עמודי המשכן יתדותיהם מיתריהם והאדנים
עבודת הלווים הייתה מבן שלושים ועד חמישים
ומספר העובדים שמונת אלפים וחמש מאות וחמישים


ה' ציוה למשה שישלח טמאים מחוץ למחנה
מצורע זב זכר ונקבה שעליהם שם טמא
וככך נעשה בני ישראל שלחו את הטמאים
כדי שמחנה ישראל יהיה טהור שבטהורים


עם ישראל הוזהר שלא יקחו רכוש מהקודש
הלוקח מועל וצריך לכפר ולהביא קורבן וחומש
וכל תרומה או הקדש שייכים לכהנים 
ואין לישראל נגיעה בהם כי הם קדושים


בעל שחושד שאשתו בוגדת בו 
ומזהירה שלא תיפגש עם זה שהוא חושדו
ואם חשדותיו מתגברים שאשתו לא נאמנה 
הוא מביאה אל הכהן שישפוט בינו לבינה


הכהן מקריב קרבן בעשוי משעורים-אוכל בהמה
זה נקרא מנחת קנאות ולא שם עליה לבונה
ושם מים קדושים בכלי חרס עם עפר
ומשביע את האישה שלא בגדה בבעלה בעבר


הכהן פורע את שיער אשה ונותן בידה המנחה
כותב את פרשת סוטה ושם בשם ה' במגילה
מוחה את המגילה במים הנקראים המאוררים
ונותן אותם לשתיה לאישה ומשביעה בשם האלוקים


אומר הכהן לאישה אם זה נכון שבגדת בבעליך 
יבואו המים המאררים  וישרפו את בטנך
ואם הכל שקר וסתם עלילות דברים 
ייתן לך ה' ברכה ויהיו לך בנים זכרים


זאת תורת הקנאות אשא אישה תבגוד בבעלה
וניקה האיש או האישה מהעוון של אישה סוטה
הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין
כי השותה יין נסחף  לניאוף כהרף עיין


לכן נסמכה פרשת נזיר לפרשת אישה סוטה 
שיזהרו ויקפידו בעבירת ניאוף החמורה
אדם שידור להיות נזיר ירחיק עצמו מן הגפן
שכל השייך לברית ישים הנזיר לעצמו רסן


כן כל ימי נזרו לא יגלח את שערותיו
הם יגדלו פרא על ראשו ובכל איבריו
ולא ייטמא למת אפילו למשפחתו הקרובה
ואם נטמא הנזירות מתבטלת ומתחילה כבראשונה


ימי נזירות באופן כללי שלושים יום
ויש נזירות לעולם וזו נזירות שמשון
בסוף הנזירות מביא קורבן שלמים עולה וחטאת
לציין כי ויתר על הנאות העולם בבת אחת


הכהן מקריב קרבנותיו והנזיר מגלח שערותיו 
מניפים הקורבנות שנתן הנזיר לפני ה' אלוקיו
ולאחר מכן מותר לנזיר לשתות יין ולהסתפר
אך לעשות נדר ונזירות צריך מאד להישמר


וידבר משה לאהרון ולבניו בשם האל
שיבואו ויברכו יום יום את ישראל
בברכת יברכך ה' וישמרך שהרכוש יישמר
יאר ה' פניו אליך והחן יישאר


יישא ה' פניו אליך וישם לך שלום
בברכה שה' ישים שמו לישראל באהבה ובחום
וברכה זאת נקראת נשיאת כפים של כהנים
שמאז חורבן הבית נשארה ברכה לעולמים


משה הקים המשכן ומשח אותו בשמן המשחה 
ויקריבו נשיאי ישראל קורבנות ומתנות לקדושה
שש עגלות צב ושני עשר בקר ושור לשבת
ומשה לקחם לשם עבודות המשכן לחן ולחסד


שתי עגלות בקר ושוורים לקחו בני גרשון
כדי לשאת את העורות והקלעים בשמחה ובששון
ובני מררי קיבלו ארבע עגלות ובקר
לשאת את כל עמודי החצר הקרשים והשאר


בני קהת לא קיבלו עגלות לשאת מסעם
כי כל כלי הקודש נשאו על כתפם
והנשאים הקריבו בכל יום קורבן לפני המזבח
נשיא אחד ליום אחד הקריבו שיהיה שמח


וכך במשך שנים עשר יום הקריבו הנשיאים כל יום אותו דבר
קערות סולת מלאים, כפות זהב מלאים קטורת ופרים בני בקר
אייל אחד כבש בן שנה ושעירי זכר


ולשלמים בקר שנים אלים חמישה ועתודים
חמישה כבשים בני שנה אילו קורבנות הנשיאים
התורה חוזרת על הקורבנות שנים-עשר פעם
לציין כי כל נשיא כוונותיו בעלי משמעות וטעם


זאת חנוכת המזבח ביום שהוא נמשח
ולבסוף התורה מסכמת כל אחד שנתן וטרח
וכאשר חנכו המזבח דיבר ה' למשה מהכרובים
וכאן מסתיימת פרשת נשא ומתנות הנשיאים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה