יום שלישי, 27 באפריל 2010

פרשת אמור

ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרון
שאסור להם להיטמא לנגוע במת או בארון
מדובר בבני אהרון הזכרים ולא הנקבות
ומותר להם להיטמא למת מצווה הזרוק בחוצות


לשבעה קרובים מותר לכהן לטפל ולהיטמא
לאשתו, לאחיו לאביו לבנו ולאחותו הלא נשואה
גם לביתו ולאמו אבל לא לאשתו הפסולה
ואחרי שנטמא כדי לעבוד במקדש צריך טוהרה


אסור לכהנים לגלח את ראשם וגם הזקן
בבשרם לא יעשו סריטות וזה באבל כמובן
הכהנים הם קדושים ואסור להם לחלל את האלוקים
כי אוכלים לחם הפנים וקורבנות לה' מקריבים


אסור לכהן להתחתן עם זונה גרושה וחללה
כהן וגרושה שילדו בת נקראת חללה ופסולה
במידה וכהן נושא אישה כזאת בניה חללים
וה' ציוה שהכהנים יבואו מנישואים טהורים


צריך לקדש כהן לתת לו להיות ראשון
בעלייה לתורה, בזימון ולא לנהוג בו בביזיון
ובת כהן כי תחל לזנות חייבת למות
את אביה הכהן היא מחללת ונשרפת על השטות


כהן גדול אסור לו להיטמא אפילו לקרוביו
אסור לו להתאבל עליהם קדוש הוא לאלוהיו
מן המקדש לא ייצא ולא יחלל את האלוקים
ומתחתן רק באישה בתולה שלא הייתה בנישואים


כהן בעל מום לא יכול להקריב קורבן
כל מום בכל איבריו שקבוע כל הזמן
כהן אסור לו להקריב קורבנות בטומאה
והעובד בטומאה ה' מענישו ומחייבו מיתה


כהנים מצורעים זבים ובעלי קרי טמאים
וגם הנוגעים בשרץ בקודשים הם אסורים
הם צריכים לטבול ולחכות עד צאת הכוכבים
ורק אז לאכול תרומה או מבשר הקודשים


אדם שאינו כהן אסור באכילת תרומה
ורכוש הכהן בהמה עבד ואמה בהתרה
בת כהן שתינשא לישראל אסורה בתרומה
התאלמנה התגרשה ואין לה ילדים מותרת באכילה


האוכל קודשים בשגגה וללא כוונה
ישלם קרן לכהן וחמישית משווי הסחורה
אדם כי יידור ויאמר הרי עלי
חייב בנדרו ולא יחל דברו לאל שדי


ואם התחייב בנדבה והקורבן אבד או נגנב
אינו צריך והביא שנית הוא לא חייב
כן חייבים לדאוג שאין בבהמה כל מום
בהמה החסרה איבר ובעלת מום הקורבן כלום


גם גוי יכול להביא קורבן והכהן מקריב
אבל ללא מום מחלה אפילו שהוא חביב
ובהמה מקריבים אחרי שמונה ימים מהיוולדה
ושור ושה ובניהם באותו יום אסורים בשחיטה


בהמשך הפרשה מופיעים המועדים קורבנותיהם וזמניהם
השבת המועד החשוב ביותר הוא לא תעשה מלאכה במושבותיהם
שבת שבתון היא מקרא קודש מלאה בקדושה
ששה ימים ימי חול והשביעי שבת מנוחה


המועדים פסח שבועות סוכות ראש השנה וכיפורים
ושמחת תורה נקבעים במולד החודש בעדות של עדים
רק השבת נקבעה על פי ה' אלוקים
כפי שנאמר ששת ימים תעבוד ובשביעי נחים


פסח חל בחודש ניסן ובי"ד הקרבת הקורבן
ומט"ו אוכל מצות שבעה ימים כל הזמן
היום הראשון והיום השביעי אסורים במלאכה
שאר הימים חול המועד ומותרים במלאכה קלה


אחרי יום הראשון של פסח מקריבים העומר
וזה מסמל אכילת התבואה החדשה וגומר ואומר
אומר ספירה שבע שבועות עד חמישים יום
ומביאים שתי הלחם משעורה וביכורים באותו היום


יום החמישים הוא קודש ונקרא שבועות
יוצא בו' סיוון שנתנה התורה ועשרת הדיברות
וכאשר אתם קוצרים את החיטה וקוצרים אותה
לקט, שכחה ופאה תשאירו לגר ליתום ולאלמנה


בחודש השביעי א' תשרי ראש השנה
יום זה שבתון והוא גם יום תרועה
בעשירי לחודש תשרי יום כיפורים לכפר על הנפשות
שבת שבתון תענית ואיסור מלאכה בכל המושבות


בחמישה עשר לחודש תשרי חג הסוכות
שבעה ימים ישבו בסוכות בכל השנים והדורות
יום ראשון ושביעי ימי שבתון חג ושמחה
נוטלים ארבעת המינים אתרוג לולב הדס וערבה


הימים האמצעים ימי חול המועד נועדו לתפילה
אפשר לעסוק בדבר האבד אבל לא בעבודה רגילה
בסוכות תשבו כל האזרח בישראל גם הגר
לזכר יציאת מצרים ההליכה במדבר ה' דיבר


לחם הפנים נעשה מסולת שתיים עשרה חלות
ושולחן הפנים שתי מערכות ועליהם הניחו הכיכרות
שש ככרות בכל מערכת אשר הובאה בשבת
ובשבת לקחו כהני המשמרת ואכלום בבת אחת


ויצא איש מבני ישראל ורב עם חברו
באמצע המריבה הוא קילל בשם ה' קודשו
המקלל משבט דן ואימו שלומית בת דברי
שמוהו בכלא לדעת איזה עונש יקבל הישראלי


וידבר ה' אל משה המקלל חייב סקילה
והשומעים יסמכו ידיהם עליו וירגמוהו כל העידה
זה דינו של המקלל את ה' בסקילה
וכל השומעים אותו והעדים יסקלוהו בראשונה


אדם שיהרוג את חברו בעדים- חייב מיתה
אדם שייתן מום בחברו ישלם ריפוי והשבתה
מכה נפש בהמה ישלם את שוויה
והנותן מום בחברו ייעשה לו כאשר עשה


שבר תחת שבר עין תחת עין ישלם
כלומר שווי של האיבר וכמה זה משתלם
מעריכים את האדם כעבד עם איבר ובלעדיו
ויודעים כמה ישלם המזיק וכמה יהיה חייב


בזאת אנו חייבים לשמור על כל הכללים
שהקב"ה נתן לישראל כדי שיהיו קדושים
אדם חייב לשמור לא לחיות עם הטמאים ובטוהרה לשמור
לדאוג על רכוש חבריו ומסתיימת פרשת אמור

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה