יום שלישי, 23 בפברואר 2010

פרשת תצוה

ואתה תצווה את בני ישראל
אומר הקב"ה למשה רבינו המנהיג הגואל
כי ייקחו שמן זית זך כתית למאור
וידליקו במנורה נר לתמיד שיתן אור

במילה כתית אפשר ללמוד קיום בתי מקדש
בית ראשון היה בנוי ת"י שנים ממש
בית שני 420 שנים, ת"כ
ונהרסו ונכתשו כתית על ידי ה' בחרון אף

אהרון ובניו, נדב ואביהו אלעזר ואיתמר
הם הכוהנים שנבחרו לשרת את ה' היקר
הם יקריבו מהקורבנות המשכן לאלוקים
וזאת הם יעשו על ידי בגדים מיוחדים וחשובים

חכמי לב צריכים לעשות את הבגדים
ארבעה בגדים לבשו הכוהנים הפשוטים
מכנסים, אבנט, כתונת ומצנפת- לכהן הדיוט
ולכהן גדול בנוסף, מעיל, ציץ, חושן ואפוד

בכל הבגדים היו משולבים, זהב, תכלת וארגמן
תולעת שני, שש משזר שהיו מכל גוון
האפוד היה כמו סינור, קשור בחזה ארגמן
ועל כתפות האפוד שני אבני שוהם לזיכרון


על כל אבן נרשמו שמות שישה שבטים
והם היו במסגרת של זהב מפותחים
החושן היה רבוע ובתוכו שנים עשר מסגרות
ובתוכן הושמו שנים עשר אבני חן מרגליות


על האבנים הללו נרשמו שמות כל השבטים
מהחושן נאמרו דברי ה' ונקרא אורים ותומים
החושן היה קשור בטבעת זהב אל האפוד
והיה צמוד לחזה אהרון וקשור חזק מאד.

מעילו של אהרון היה כולו בשלמות תכלת
מעשה אורג, רימוני זהב קשורים לו לתפארת
בשולי המעיל נתפרו פעמון זהב ורימון יפהפיים
ובקודש הקודשים השמיעו קול, להראות שהוא בחיים

הכהן הגדול היה נכנס לקודש הקודשים
פעם בשנה להקטיר קטורת ביום הכיפורים
ובהתפללו, הוא התנועע והפעמונים השמיעו קול
ועם ישראל ידע, שתפילותיו נתקבלו אצל האל הגדול

פריט נוסף לבגדיו לבש הכהן הגדול
ציץ, עשוי מזהב על מצחו כדי למחול
על הציץ היה כתוב "קודש לה'"
ולבשו תמיד לרצות ישראל על חטאיהם.

משה קיבל צו אלוקי לקדש את הכוהנים
כלומר את אהרון הכהן ובניו כמשרתים
וזאת על ידי הקרבת קורבנות פרים ואילים
וגם קורבנות של מנחות - ממצות, לחם ורקיקים

אהרון ובניו חייבים ללבוש את בגדי הכוהנים
הכהן הגדול- שמונה בגדים וארבעה –הכוהנים הפשוטים
ואסור להם לעבוד עבודה במשכן ובמקדש
מבלי שכל אחד בגדי כהונה ילבש


כהן צווה לקחת אייל ולסמוך עליו ידיים
לשחטו ולקחת מדמו ולהזות בכפיים
על האוזן, בוהן, יד ורגל ימנית
וכן על אהרון ובניו ובגדיהם המקודשים

את כל החלקים של האייל והלחמים
הושמו בכפות אהרון ומניפים כלפי האלוקים
וכל קורבן מועלה כעולה לבורא עולם
וחזה התנופה שוק הימין אוכלים הכוהנים כולם.

כל הקידוש של אהרון ובניו ובגדיהם המקודשים
נעשו במשך שבעה ימים ונקראים ימי המילואים
וכך הקריבו במשך שבעת הימים,
במזבח העולה שהיה קודש וגם קודש קודשים

כל יום הקריבו שני קורבנות תמיד, כפליים
כבש אחד בבוקר והשני- בין הערביים
בנוסף לכך, עישרון סולת בלול בשמן כתית
וכן לנסך יין רביעית ההין, זו התשתית


קורבן זה כולו נשרף ונקרא עולה
והקריבו אותו בימי חול ובשבתות לה' כתודה
ועל ידי כך נקדש כבודו של הקב"ה
והוא ישכון בתוך בני ישראל והם לא יידחו

גם להקטרת הקטורת היה מזבח זהב
זו הקטורת שה' ציווה ואותה הוא אוהב
גודלו: אמה אורכו ורוחבו, ואמתיים קומתו
והיה לו זר מזהב שהקיפו מסביבו

מזבח זה היה מוצב בהיכל ליד המנורה
ואהרון הקטיר עליו קטורת בשחרית ואחר מנחה
הקטרת הקטורת היתה סגולה לשפע ופרנסה
הכוהנים רצו מאד להקטיר וקיבלוה רק בהגרלה

אסור להעלות על מזבח הזהב שום קורבן
רק הקטורת שהעלו, וממנה עלה ישיר העשן
משה צווה על ידי הקב"ה שכך זה ייעשה
ובבניית מזבח הזהב, מסתיימת פרשת תצווה

אין תגובות:

פרסום תגובה