יום שלישי, 6 באפריל 2010

פרשת שמיני

ויהי ביום השמיני, זה היום השמיני למילואים
שבו היו אהרון ובניו באוהל מועד סגורים
ובמקומם משה רבינו שימש ככהן גדול
מקריב קורבנות על המזבח בשבת ובחול.

בסיום ימי המילואים קרא משה לאהרון ולזקנים
שיקחו עגל לחטאת ואיל לעולה, אהרון והבנים
וכן שעיר עיזים לחטאת ושור ואיל למילואים
מנחה בלולה בשמן והכל להקריב לאלוקים

ויאמר משה לאהרון להביא הקורבנות לכפרתו
ויהיו כפרה לבניו וגם לישראל עמו
אהרון הקריב את כל הקורבנות כהלכתם
וגם את קורבנות החטאת והעולה של העם.

אהרון הקריב המנחה והקטיר אותה על המזבח
הדם שפך, החלבים והכליות שרף והיה שמח
ואת החזות ושוק הימין הניף לה' תנופה
והרים ונשא ידיו וברך את העם בברכה

אש יצאה מהשמים ותאכל את העולה והחלבים
ראו זאת כל העם ונפלו על הפנים
ויקחו נדב ואביהו בני אהרון מחתות
להקטיר קטורת באש זרה מבלי לחכות.

ותצא אש מלפני ה' ושרפה אותם
ביום חנוכת המשכן זה קרה והעם נדהם
יש אומרים, שמתו מפני שלא נשאו נשים
ואומרים שנשרפו, כי לפני עבודתם יין היו שותים.

ויאמר משה לאהרון הם מתו כקדושים
וישתוק אהרון ולא התלונן נגד האלוקים
משה ביקש ממישאל ואלצפן בני עוזיאל
שישאו בכותנות את המתים מחוץ למחנה ישראל.

לנדב ואביהו לא נשרפו גופותיהם והבגדים
לתוך אפם נכנסו חוטי אש כלפידים
ולכן גופם והבגדים שעליהם נשארו שלמים
והם שכבו מתים בתוך קודש הקודשים

ויאמר משה לאהרון לאלעזר ואיתמר האבלים
אל תגדלו שיער ואל תקרעו הבגדים
אין אתם יכולים להיות באבל על קרוביכם
כל עם ישראל מתאבל על המתים במקומכם

וידבר ה' אל אהרון ואל בניו
אסור לכם לשתות ין כשמקריבים קורבנותיו
במידה ויעשו כן ימותו וזה החוק
עבודת אהל מועד היא רצינות ולא צחוק

וידבר משה לאהרון, לאלעזר ואיתמר בניו הנותרים
מלכתחילה התפלל משה עליהם שיישארו בחיים
כי ייקחו המנחה ויאכלוה מצות שהיא קדושה
ושוק התרומה והחזה יניפו לפני ה' שציווה

ושעיר החטאת לא אכלוהו אלא נשרף
ומשה רגז על כך והתמלא חרון אף.
ענה אהרון הם אבלים ואסור להם להקריב
לי אסור להתאבל לכן למה לריב

ה' מצווה שחיות ובהמות מותר לאכול בשמחה
אם הם מפריסי פרסה ומעלי גרה
מפריסי פרסה שברגליהם יש צורה של פרסה
ומעלי גרה שמזונם עולה ויורד מהקיבה

שפן, גמל, ארנבת וחזיר להם סימן אחד
מבשרם אסור לאכול ונבלתם מטמאת במיוחד
דגים מותר לאכול אם להם קשקשת וסנפיר
ושאר כל השורצים במים אסורים- אין להתיר

מן העופות לפי רשימה אסורים העופות הטורפים
וכל שרץ עוף ההולך על ארבע אסורים
את הארבה, הסלעם החרגול והחגב מותר לאכול
ובהמה וחיה בעלי סימן אחד טמאים לכל

ואלה שמונת השרצים שנבלתם מטמאה אדם
החולד, הצב, האנקה, הכח, הלטאה והחומט גם
העכבר והתנשמת אלה הם השרצים המטמאים
והנוגע בנבלתם טמא ונטהר כשטובל במים חיים

כל כלי שנטמא מטהרים אותו במים
וכלי שנוגע בנבלת שרץ נטמא אחת שתיים
ורק בטבילתו במקווה מטהר ובשקיעת החמה
בכלי עץ מתכת בד ועור מדברת התורה.

כלי חרס שייפול לתוכו שרץ טמא, נטמא
ואין טהרתו. במים ישבר, אין לו תקנה
וזרעים ופירות מקבלים טומאה אם במים נרטבו
אין אפשרות לטהרם ומטמאים אדם בכל שהוא.

כל נבלה של בהמה מטמאת אדם וכלים
ושרץ ושקץ ההולך על ארבע לא אוכלים
האדם האוכל אותם נפשו משוקצת ומלוכלכת
וכל מאכלי נבלות וטרפות את האדם מטמטמת.

ה' בחר בעם ישראל כי הם קדושים
ולכן אסור לאכול טרפות ונבלות הטמאים

צריך לעשות הבדלים בין הטהור והטמא
ובזאת מסתיימת פרשת שמיני באמירת קדוש תהיה.

אין תגובות:

פרסום תגובה