"ואלה שמות בני-ישראל הבאים מצרימה",
כל משפחת יעקב ירדו על פי צו ה' משמימה.
ראובן, שמעון, לוי, יהודה ויששכר,
כולם באו, גברים, נשים, טף ונער.
זבולון, בנימין, דן, נפתלי, גד ואשר,
אף אחד לא נשאר ולא היה חסר.
סך הכול הגיעו כל משפחת יעקב,
שבעים נפש חיו והרגישו טוב.
וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור,
ועם ישראל החל לפרוח ולרבות ללא מעצור.
נשותיהם היו יולדות שישה בכרס אחד,
והמצרים היו המומים איך עם חדש פה נולד.
קם מלך חדש ואת שבט יוסף שכח,
ואת כל זכויות עם ישראל לקח.
הוא החליט להתחכם עם ישראל והפכם לעבדים,
והטיל עליהם למען ענותם שרי מיסים.
וישראל החלו לעבוד בפרך את המצרים ולבנות
את פיתום ואת רעמסס ערי המסכנות.
וכמה שהעבידו את ישראל קשה,
הם מלאו את מצרים מפה לפה.
פרעה מקבל הודעה מהחרטומים שלו,
שייוולד בן יהודי שיושיע את עמו,
הוא יוציא מעבדות את כל היהודים,
ומצרים תחרב וימותו פרעה והמצרים.
ואז מלך מצרים אומר למיילדות המצריות,
אחת פועה, השנייה שפרה שהן יוכבד ומרים היהודיות.
אתן לכן הרבה שכר אם תהרגו את הזכרים,
כאשר אתן מטפלות בעבריות היולדות בבתים.
וכמובן שיראות את האלוקים, המיילדות,
"זה לא הולך, המיילדות לנו לא מחכות",
כאשר אנו באים ללדת את הוולדות,
האמהות ילדו כבר והתינוקות כבר בעריסות.
הקב"ה נתן להם שכר, ליוכבד ומרים,
ועשה להם בתים של כהונה, לוייה ומלכות גם.
בכל אופן, יצאה פקודה מבית פרעה,
הבן שנולד, היאורה תשליכו ואת הבנות, לא.
עמרם מבית לוי התחתן עם יוכבד,
נולד להם בן והבית התמלא אור כשלהבת,
בן צדיק, קדוש, טהור ויפה,
שלושה חודשים החביאו אותו מהמצרים והיה קשה.
כאשר ראו שאי אפשר יותר להחביאו,
שמו את הילד בתיבת קש ביאור לגורלו.
אחותו מרים השגיחה על התיבה מרחוק,
לראות מה יקרה לאחיה הנמלט מהחוק.
בת פרעה מצאה את התיבה ובתוכה תינוק מקרין אור.
הוא היה רעב ובכה וקולו היה כשל נער,
והכירה כי הוא מילדי העברים שמעבר לנהר.
מרים בחכמתה הגיעה ולה הציעה אישה מהעם העברי,
כי התינוק לא רצה לינוק חלב נוכרי.
וכך התינוק נקרא משה אשר נמשה מהמים,
ינק מאימו יוכבד ושמחתה הייתה כפליים.
משה גדל לנער וראה את אחיו סובלים
המצרים מעבידים אותם בפרך וגם מכים.
יום אחד הרג איש מצרי וטמנו בחול
שהכה לחינם יהודי כי את אשתו רצה לגזול
ביום השני, ראה שני יהודים הולכים מכות
אלו דותן ואבירם שאחר כך גרמו להרבה צרות
זה שהרים ידו על חברו, קרא לו רשע
אז שניהם אמרו: שתוק אתה בעצמך פגע רע!
הרי הרגת שוטר מצרי וקברתו בחול
ואנו נספר לפרעה שאתה רוצח, הוא ידע הכול
משה נבהל ואמר- אכן נודע הדבר
ופרעה רצה לשוחטו ולחתוך לו את הצוואר
ה' הציל את משה, וברח לארץ מדין מהר
לשם הוא הגיע ללא נשימה וישב ליד הבאר
והנה מגיעות שבע בנות יתרו הרועות צאן
והרועים מגרשים אותן ואומרים לכו לישון
משה גירש את הרועים שהציקו לבנות
ושאב מים מהבאר ומיהר גם את צאנן להשקות
הבנות רצו במהירות ליתרו אביהן,
שאמר קיראו למשה ותנו לו לחם
משה מההיכרות הזאת נשא לו לאישה את ציפורה
ונולד לו בן גרשום על שהיה גר בארץ נוכריה
ובני ישראל נאנקים במצרים בעבודות שונות
וימות פרעה או שנצתרע ונתרחץ בדם תינוקות
וישמע אלוקים את צעקתם ויזכור את האבות
ויחליט להתגלות למשה שאת צאן יתרו יצא לרעות
משה רואה במדבר סנה בוער באש
והסנה לא נעלם ומשה אליו מתקרב וקצת חושש
ואז הוא שומע "משה, משה" בקול גדול
של נעליך מעל רגליך האדמה היא קודש, לא חול!
הקב"ה מתאר בפני משה את מצב ישראל
אשר נאנקים תחת המצרים ואין להם גואל
אבל עכשיו הגיעה זעקתם עד לב השמים,
והקב"ה רוצה שמשה ילך לפרעה למצרים.
הקב"ה רוצה שמשה יהיה המנהיג, המושיע והמשגיח.
כי ה' רוצה לקיים לאבות את מה שהבטיח.
כי יוציא אותם מעבדות לחרות
ויביאם לארץ ישראל על כנפי נשרים במהירות.
והעם יצאו ברכוש גדול כפי שהבטיח לאברהם
אך משה מסרב ואומר שלא יאמינו לו, כל העם.
הקב"ה נתן לו שלושה סימנים: שמקל נהפך לנחש,
וידו נהפכה לצרעת ומים נהפכו לדם ממש,
אבל משה אמר לה', "אני ערל שפתיים",
כי פי נכבה מגחלים כשניסה אותי מלך מצרים.
ועכשיו איני יכול לדבר, אני כבד פה ולשון,
הקב"ה עונה, מי יצר את האיברים של האדם הראשון?
לכן אתה תלך ואם הינך חושש וירא,
הנה אהרון אחיך יצטרף ויהיה לך לפה.
משה קיבל את השליחות ואהרון היה לו לעזר,
אך הוא כמעט נהרג כי לא מל את בנו אליעזר.
ציפורה אשתו מלה את הבן עם אבן צור.
ואמרה למלאך: "משה חתן למולות, עצור!"
משה ואהרון הלכו יחד למצרים,
וכל העם והזקנים שמעו והאמינו וישתחוו להם אפיים,
הם באו לפרעה ואמרו לו: "שלח את עמי"
פרעה ענה: מי שלח אתכם? הצחקתם אותי.
משה ואהרון אל תפריעו לעם במלאכתם,
ויצו פרעה להכביד את סבלותם ועבודתם.
ומעתה לא יינתן להם תבן
ויצטרכו לחפש קש תחת כל עץ ואבן.
וכך החלו היהודים לעבוד יותר בפרך,
וכל גופם זעק מכאבים, מהראש ועד ירך.
ויפגעו העם במשה ואהרון ויזעקו בקול רם,
בגללכם אנחנו סובלים ופרעה לוקח בנו נקם.
וישוב משה אל ה' ויאמר: ה' למה ומדוע?
שליחותינו הזיקה להם ולמכסה שהיתה להם באופן קבוע,
ויאמר ה', פרעה ישלח את העם ביד חזקה במופתים ובאותות
ובזאת מסתימת לה פרשת שמות.
כל משפחת יעקב ירדו על פי צו ה' משמימה.
ראובן, שמעון, לוי, יהודה ויששכר,
כולם באו, גברים, נשים, טף ונער.
זבולון, בנימין, דן, נפתלי, גד ואשר,
אף אחד לא נשאר ולא היה חסר.
סך הכול הגיעו כל משפחת יעקב,
שבעים נפש חיו והרגישו טוב.
וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור,
ועם ישראל החל לפרוח ולרבות ללא מעצור.
נשותיהם היו יולדות שישה בכרס אחד,
והמצרים היו המומים איך עם חדש פה נולד.
קם מלך חדש ואת שבט יוסף שכח,
ואת כל זכויות עם ישראל לקח.
הוא החליט להתחכם עם ישראל והפכם לעבדים,
והטיל עליהם למען ענותם שרי מיסים.
וישראל החלו לעבוד בפרך את המצרים ולבנות
את פיתום ואת רעמסס ערי המסכנות.
וכמה שהעבידו את ישראל קשה,
הם מלאו את מצרים מפה לפה.
פרעה מקבל הודעה מהחרטומים שלו,
שייוולד בן יהודי שיושיע את עמו,
הוא יוציא מעבדות את כל היהודים,
ומצרים תחרב וימותו פרעה והמצרים.
ואז מלך מצרים אומר למיילדות המצריות,
אחת פועה, השנייה שפרה שהן יוכבד ומרים היהודיות.
אתן לכן הרבה שכר אם תהרגו את הזכרים,
כאשר אתן מטפלות בעבריות היולדות בבתים.
וכמובן שיראות את האלוקים, המיילדות,
"זה לא הולך, המיילדות לנו לא מחכות",
כאשר אנו באים ללדת את הוולדות,
האמהות ילדו כבר והתינוקות כבר בעריסות.
הקב"ה נתן להם שכר, ליוכבד ומרים,
ועשה להם בתים של כהונה, לוייה ומלכות גם.
בכל אופן, יצאה פקודה מבית פרעה,
הבן שנולד, היאורה תשליכו ואת הבנות, לא.
עמרם מבית לוי התחתן עם יוכבד,
נולד להם בן והבית התמלא אור כשלהבת,
בן צדיק, קדוש, טהור ויפה,
שלושה חודשים החביאו אותו מהמצרים והיה קשה.
כאשר ראו שאי אפשר יותר להחביאו,
שמו את הילד בתיבת קש ביאור לגורלו.
אחותו מרים השגיחה על התיבה מרחוק,
לראות מה יקרה לאחיה הנמלט מהחוק.
בת פרעה מצאה את התיבה ובתוכה תינוק מקרין אור.
הוא היה רעב ובכה וקולו היה כשל נער,
והכירה כי הוא מילדי העברים שמעבר לנהר.
מרים בחכמתה הגיעה ולה הציעה אישה מהעם העברי,
כי התינוק לא רצה לינוק חלב נוכרי.
וכך התינוק נקרא משה אשר נמשה מהמים,
ינק מאימו יוכבד ושמחתה הייתה כפליים.
משה גדל לנער וראה את אחיו סובלים
המצרים מעבידים אותם בפרך וגם מכים.
יום אחד הרג איש מצרי וטמנו בחול
שהכה לחינם יהודי כי את אשתו רצה לגזול
ביום השני, ראה שני יהודים הולכים מכות
אלו דותן ואבירם שאחר כך גרמו להרבה צרות
זה שהרים ידו על חברו, קרא לו רשע
אז שניהם אמרו: שתוק אתה בעצמך פגע רע!
הרי הרגת שוטר מצרי וקברתו בחול
ואנו נספר לפרעה שאתה רוצח, הוא ידע הכול
משה נבהל ואמר- אכן נודע הדבר
ופרעה רצה לשוחטו ולחתוך לו את הצוואר
ה' הציל את משה, וברח לארץ מדין מהר
לשם הוא הגיע ללא נשימה וישב ליד הבאר
והנה מגיעות שבע בנות יתרו הרועות צאן
והרועים מגרשים אותן ואומרים לכו לישון
משה גירש את הרועים שהציקו לבנות
ושאב מים מהבאר ומיהר גם את צאנן להשקות
הבנות רצו במהירות ליתרו אביהן,
שאמר קיראו למשה ותנו לו לחם
משה מההיכרות הזאת נשא לו לאישה את ציפורה
ונולד לו בן גרשום על שהיה גר בארץ נוכריה
ובני ישראל נאנקים במצרים בעבודות שונות
וימות פרעה או שנצתרע ונתרחץ בדם תינוקות
וישמע אלוקים את צעקתם ויזכור את האבות
ויחליט להתגלות למשה שאת צאן יתרו יצא לרעות
משה רואה במדבר סנה בוער באש
והסנה לא נעלם ומשה אליו מתקרב וקצת חושש
ואז הוא שומע "משה, משה" בקול גדול
של נעליך מעל רגליך האדמה היא קודש, לא חול!
הקב"ה מתאר בפני משה את מצב ישראל
אשר נאנקים תחת המצרים ואין להם גואל
אבל עכשיו הגיעה זעקתם עד לב השמים,
והקב"ה רוצה שמשה ילך לפרעה למצרים.
הקב"ה רוצה שמשה יהיה המנהיג, המושיע והמשגיח.
כי ה' רוצה לקיים לאבות את מה שהבטיח.
כי יוציא אותם מעבדות לחרות
ויביאם לארץ ישראל על כנפי נשרים במהירות.
והעם יצאו ברכוש גדול כפי שהבטיח לאברהם
אך משה מסרב ואומר שלא יאמינו לו, כל העם.
הקב"ה נתן לו שלושה סימנים: שמקל נהפך לנחש,
וידו נהפכה לצרעת ומים נהפכו לדם ממש,
אבל משה אמר לה', "אני ערל שפתיים",
כי פי נכבה מגחלים כשניסה אותי מלך מצרים.
ועכשיו איני יכול לדבר, אני כבד פה ולשון,
הקב"ה עונה, מי יצר את האיברים של האדם הראשון?
לכן אתה תלך ואם הינך חושש וירא,
הנה אהרון אחיך יצטרף ויהיה לך לפה.
משה קיבל את השליחות ואהרון היה לו לעזר,
אך הוא כמעט נהרג כי לא מל את בנו אליעזר.
ציפורה אשתו מלה את הבן עם אבן צור.
ואמרה למלאך: "משה חתן למולות, עצור!"
משה ואהרון הלכו יחד למצרים,
וכל העם והזקנים שמעו והאמינו וישתחוו להם אפיים,
הם באו לפרעה ואמרו לו: "שלח את עמי"
פרעה ענה: מי שלח אתכם? הצחקתם אותי.
משה ואהרון אל תפריעו לעם במלאכתם,
ויצו פרעה להכביד את סבלותם ועבודתם.
ומעתה לא יינתן להם תבן
ויצטרכו לחפש קש תחת כל עץ ואבן.
וכך החלו היהודים לעבוד יותר בפרך,
וכל גופם זעק מכאבים, מהראש ועד ירך.
ויפגעו העם במשה ואהרון ויזעקו בקול רם,
בגללכם אנחנו סובלים ופרעה לוקח בנו נקם.
וישוב משה אל ה' ויאמר: ה' למה ומדוע?
שליחותינו הזיקה להם ולמכסה שהיתה להם באופן קבוע,
ויאמר ה', פרעה ישלח את העם ביד חזקה במופתים ובאותות
ובזאת מסתימת לה פרשת שמות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה